בחר ישוב שאליו תרצה שנגיע

שם עגלה:

שמור

עגלות שמורות

אהבה צומחת בכל מקום

לאחר חתונתם, עברו מיכל ונתן לגן שמואל, שם החלו לבנות קריירות שונות וגידלו 3 ילדים. מיכל עבדה כאחות במרפאת הקיבוץ ומאוחר יותר הוכשרה גם כמיילדת ונתן נהיה הנדסאי. הכל הלך מצוין, אבל לאט לאט, החלה מיכל להתגעגע למשק הוריה במושב אביגדור - בו גדלה, וכל המשפחה עברה לאביגדור. 40 שנה אחרי, כשהם כבר בני 70 ולא נופלים במאומה מחקלאים צעירים מהם, נתן ומיכל מטפחים משק בוטיק איכותי הכולל מגוון פירות, בכללם כ-60 פירות טרופיים, גינת תבלינים עשירה וכרם קטן. ארבעת ילדיהם שפרחו במושב ו"פרחו" מהקן. כל אחד לדרכו, נושאים עמם את ברכת ההורים.

נתן ומיכל מאמינים בחקלאות ישראלית ובאחיזה בקרקע. אביה של מיכל שירת בבריגדה הבריטית, בתקופת מלחמת העולם השנייה. בתום המלחמה הצטרף עם חבריו לגרעין יע"ל (יחידות עבריות להובלה) והם התמקמו במנחמיה עד ליום העלייה לקרקע, ב-1950. "הגברים במושב בנו את הבתים ואת המשקים במו ידיהם. כולם לוחמים לשעבר, שחזרו ממלחמת השחרור והחלו לבנות את הארץ, מיד לאחר קום המדינה." נזכרת מיכל.

שנים עסוקות עברו על משפחת קאופמן במשק המשפחתי. שנים שבהן עבדו בידיים, ברגליים ועם הגב. אספו את הביצים, חלבו את הפרות וקטפו את הפירות כמעט בלי בעזרה. היום, מרבית העבודה מכנית. "אבל פעם", נזכרת מיכל, בני הזוג עבדו יחד במשק. כתף אל כתף, בלי פינוקים. חלק מהנשים יצאו לעבוד מחוץ למשק, או גידלו משפחה. מיכל עשתה את שניהם - "כי אי אפשר להתפרנס רק מחקלאות", היא אומרת.

בהתחלה, לא הכול הלך חלק. בהשקעה גדולה, הם הקימו חממת ורדים לייצוא. אבל גידול הוורדים לא הצליח. נציג אגרסקו (חברה ישראלית העוסקת בייצוא תוצרת חקלאית מישראל) שבא יום אחד לבדוק את הוורדים, המליץ להם בחום לרדת מהרעיון. במקום החממה הם החליטו לנטוע כרם ענבים. "אני עוד זוכרת את היום שבו נטענו את הכרם. זה היה ב-15 באוגוסט, 1982. היום שבו הבן הרביעי שלנו נולד." הכרם משגשג עד היום ומניב בכל שנה 2 זני ענבים משנות ה-80 שמיכל קוראת להם "אזרחים ותיקים". " 7 חודשי עבודה, מדצמבר עד יולי, שמתנקזים לחודש אחד בלבד של הנאה." היא אומרת, ואפשר לראות בעיניים שלה את האהבה לאדמה, לעבודה ולפירות העמל.

למיכל ולנתן יש 4 ילדים ותריסר נכדים. למיכל יש גם קליניקה לטיפול בנשים הרות עם בעיות שונות וכמכינה ללידה. היא מטפלת ברפואה סינית ונטורופטית ועוזרת במקרים של מצג עכוז או זירוז טבעי. נתן ממשיך לעבוד במשק. זו התרפיה והשיקום שלו. השהייה בטבע, המרחבים הפתוחים והקשר לאדמה ולצמחים נותנים המון סיבות לקום בבוקר, גם אם כואב. בתקופה זו, הם משווקים אצלנו מגוון עלי תבלין ומרפא יבשים, שמיכל מייבשת בייבוש איטי על רשתות שפרסה בתוך מבנה שמוקדש אך ורק למשימה זו. בעונות המתאימות אפשר לאכול מהענבים המצוינים שלהם, מפירות ההדר והפירות הטרופיים.

סיפור על אהבה טבעית

עידית וסביון נפגשו בתחילת שנות ה-80, בצבא. "כור ההיתוך של המדינה", כמו שסביון קורא לו. המקום היחיד שמסוגל להפגיש ולחבר שני אנשים שונים כמו עידית וסביון. שניהם מגיעים מרקע שונה ולשניהם היו חלומות נפרדים. עידית בת למשפחה שעוסקת בתחום המזון. מיד לאחר שחרורה מצה"ל, פתחה עידית, ביחד עם אחיה, חברת קייטרינג מפנקת. לסביון היו שאיפות אחרות, ובאותה תקופה נטל על עצמו מגוון עבודות יזומות בענף הנגרות. ב-1986 הם התחתנו ו-3 שנים אח"כ, רגע לפני שהיו אמורים לעלות ליישוב מצפה חרשים שבגליל העליון-המערבי, מודעה קטנה בעיתון, בעניין משק למכירה במושב בית הלוי, תפסה את עיניהם, והשאר היסטוריה.

חלומות נפרדים חברו להגשמת חלום אחד ומיוחד: חקלאות ובמקביל: המשך העבודה בקייטרינג. בחלקת האדמה במשק המשפחתי הם גידלו זנים מיוחדים של פרחים לייצוא ועסקו בשזירות פרחים מיוחדות. סביון עסק בפיתוח ובאקלום הזנים. עידית ניצלה את החוש האסתטי המפותח שלה וביחד הקימו עסק פורח לגידול ולשזירה. "באותם הימים", מספר סביון, "אפשר היה למצוא את שזירות הפרחים של עידית בבית הנשיא ובבתים של שועי המדינה." ובכל אותה העת לא הפסיקו לחלום על מאפייה משלהם. "השגת כל הרישיונות הנדרשים לפתיחת העסק במושב אינו תהליך פשוט. לקח לנו יותר מעשור לקבל את כל ההיתרים והאישורים הנדרשים. כל התהליך עובר דרך פל"ח - פעילות לא חקלאית במסגרת המשק, וכל הביורוקרטיה כרוכה בהמון שלבים."

בית המאפה המשפחתי נפתח בשנת 1996 מול נופי השרון. שם מתרחש כל הקסם: עוגיות מתוקות (יש גם ללא תוספת סוכר) או מלוחות, קרקרים מגוונים, הבויוסים המפורסמים של אימא זיוה, אימה של עידית. והכול מחומרים טבעיים בלבד, בלי חומרים משמרים ובלי תוספות מלאכותיות, בעבודת יד, עם השקעה באסתטיקה המגוונת של המאפים השונים.

עידית וסביון ממשיכים לגדל ענפים ירוקים לנוי מזנים שהם פיתחו בעצמם ורשומים על שמם כפטנט, מטפחים גם פרדס קטן של תפוזי דם ומרגישים שונים בנוף - בכל מקום שבו עבדו. עידית וסביון, ביחד עם בתם, אוהבים לחגוג כל יום הולדת, כול אירוע וכל חג בהמון שמחה והשקעה. את יום העבודה הם מעבירים ביחד. עידית היא הלב של העסק: כל מה שקשור במטבח ובקונדיטוריה ובעובדי המטבח והקונדיטוריה נמצא תחת אחריותה. סביון מטפל בכל מה שקשור בתחזוקה, באריזה, בשיווק, בהזמנות, בקשרי לקוחות, מנהלה ועוד. מגוון המאפים שלהם נמצא אצלנו בתפריט קמח ומאפים. ואת 40 שנות האהבה המשותפת אפשר למצוא, בקלות, בטעמים המיוחדים.

משפחה עם פלפל

עזריאל זהבי הוא בין החלוצים בארץ בתחום גידול הפלפלים החריפים והיה הראשון שהביא לישראל את אחד מהפלפלים החריפים בעולם: "הבנרו". לפי האופן שבנו אביחי מדבר עליו, ניכר שעזריאל הוא אדם חריף הרבה יותר מכול פלפל. בשנים שבבדולח התמחה המשק בגידולי נישה של פלפלים חריפים - רק זנים מיוחדים, ובעיקר לייצוא. "אחרי הפינוי מגוש קטיף," אומר אביחי, "היינו צריכים להמציא את עצמנו מחדש במקום חדש. השוק המקומי בלבד לא הצדיק התמחות רק בפלפלים חריפים מיוחדים והתחלנו להתרחב. הוספנו גידולים, לא רק פלפלים, גם ירקות ופירות, והרחבנו את ערוצי השיווק בעיקר עם המותג "זהבי", שמתנוסס על מוצרי פרימיום ארוזים, ברמה הגבוה ביותר. כל מה שאנחנו מגדלים, נחשב לגידולי נישה, אנחנו מתמחים רק בתוצרת מיוחדת."

כשאנחנו אומרים "כל המשפחה עברה לבאר גנים", אנחנו מדברים על ההורים, 3 אחים ואחות, כשהיום לכל מהם ישנה משפחה משלו או משלה: לאלעד, הבכור יש 3 בנות, לעמית 4 ילדים, לאביחי שניים ולרעות שניים. לכל אחד מהאחים ולאחות יש תחום אחריות במשק המשפחתי. אלעד מנהל את כל הפן החקלאי, עמית מנהל את תחום המכירות והשיווק, אביחי מנהל את הנה"ח, רכש ותפעול ורעות אחראית אדמיניסטרטיבית. וכך הם נפגשים כל יום - כל היום. במהלך יום העבודה, במפגשים מקריים ברחובות המושב וכמובן בחגים ובאירועים משפחתיים. שאלנו את אביחי איך זה לעבוד עם האנשים שגדלת אתם. אנשי מקצוע שראית איך הם לומדים לדבר וללכת, שעשית עליהם בייבי-סיטר, שהצקתם אחד לשני...

"כמובן שלעבוד עם בני משפחה זה תהליך מאתגר," אומר אביחי, "יש כל הזמן ערבוב בין הפרטי לעסקי ואי אפשר לעשות את ההפרדה הזאת. אבל יש גם יתרונות: יש אמון בין האחים, יודעים לעבוד ביחד בשיתוף פעולה מלא וברוך השם גם מצליחים. החלטות חשובות מתקבלות ביחד, אבל יש בעל בית אחד: עזריאל. הוא זה שנותן את המילה האחרונה. הוא זה שמנהל ונותן את הייעוץ הכי טוב." היום, השם זהבי נחשב למשק הגדול בישראל בתחום "המיוחדים" פלפלים חריפים ומתוקים מלפפוני בייבי ובעוד מספר רב של מוצרי נישה נוספים לשיווק מקומי, בינלאומי, בקמעונאות ישירה ולרשתות השיווק.

עוד טעימה:

חקלאי קום המדינה
המלצות לשבוע העצמאות
חוזרים לשגרה - חוזרים למדף
הפסח הזה, כמעט כולו שוקבוק
שוקבוק היא חלק מהשגרה
פומלה אישית - לבריאות
הטבת החודש תותים
התחרות מתרחבת

עוגיות מתוקות ללא מדבקה
קוקוסים ומאפים
דם כחול: אוכמניות ישראליות
שוקבוק נפתח לתחרות
נבחרי 2020 בשוקבוק
העולים האחרונים של 2020
האס המנצח של החורף
ייו רימונים ופירמידת זעתר
תזונה לקראת החורף
הפינק ליידי הישראלי חוזר!
רוח שתות
מותג מאפים חדש
מי עלה? מי ניצח? מי מפסיד?
על קפה ושמן זית
הטבע חוזר לשגרה
נפלאות המורינגה
פירות שמתחלפים
שינויים במועדי המשלוחים!
ליקרים, תמרים וסיפורים
בחירות במדף התפוחים
ענבי קרימסון ותפוחי גאלה !
תפריט הקיץ ממשיך להתמלא
עגבניית תמר היא שם דבר
חברים ונהנים
לימונים והופעת הגיזרונים
הקיץ הגיע: נא לפתוח פטריות
התירס הלבן חוזר
נשים יצירתיות ומוצרים חדשים
פלפלים, דבש ולחמים חדשים
יותר משקל פחות מחיר
מיטלי קטן ומתוק
ברכות לשר החקלאות החדש
חדש! מארזי שי לשבועות
מי יצא ומי נכנס?
חדש: מזון מן הטבע
מוצרים חדשים בשוקבוק
פירות הקיץ כבר כאן
היערכות משלוחים
צמחי מרפא במיצוי מיטבי
מגבירים את שירות המשלוחים
מתנה של בריאות בכל משלוח
יום האישה שמח ופורים מבדח
האבטיחים כבר כאן
יום המשפחות שמח בשוקבוק
לתת אמון זו אהבה
פירות יבשים: נכון/לא נכון
דיאטה ללא גלוטן
חוק הסימון ותוצרת חקלאית
החלטות לשנת 2020
בשוקבוק, קהילות נהנות יותר
מתכונים לחורף בריא
נגישות