בחר ישוב שאליו תרצה שנגיע

שם עגלה:

שמור

עגלות שמורות

פנחס ואמיל כהן, ערוגות 1951

אבא שלי, אמיל כהן ז"ל עלה מרומניה בשנת 1951, כשהיה בן 17. ביחד עם אביו - סבא שלי, פנחס כהן ז"ל. ברומניה היה להם בית בכפר ומשק קטן שעיבדו עד שהחלה מלחמת העולם השנייה. ב-1940 נלקח סבא פנחס לעבודות פרך בכפייה וב-1944 נאלצה המשפחה שנותרה מאחור לנטוש את הכפר ולברוח. הם התאחדו שוב ב-1945 אחרי שהמלחמה נגמרה ושש שנים אח"כ אבי, סבי ושאר בני המשפחה עלו ארצה.

אמיל ופנחס חלמו לחזור לעסוק בחקלאות. הפעם בארץ ישראל. בשנת 53' משרד הקליטה שלח אותם למושב ערוגות, ליד קריית מלאכי. זה היה מושב צעיר, בקושי בן 4, שהוקם ע"י עולים מרומניה ומפולין. זו הייתה תקופה קשה. היה להם בית קטן באמצע שום מקום, שירותים ומקלחות משותפים, לא היה חשמל! רק ב-56' חיברו את המושב לרשת הארצית. אבי וסבי עבדו קשה במשק. הם גידלו ירקות: עגבניות, פלפלים ומלפפונים (כמו רוב החקלאים במושב) והייתה להם רפת פרות לחלב ולול של מטילות שהתרוצצו בחצר. הם אכלו את מה שהם גידלו, אספו ביצים מהלול ושתו חלב מהרפת. באירועים נדירים שחטו תרנגולת ובצרכנייה הם קנו ב"בונים" - תלושי מזון. כמו כולם, הם עבדו הרבה והסתפקו במועט. אני מדבר על שנים שבהם לא היו עובדים זרים, המשקים לא ממוכנים - הכול נעשה בידיים וכולם עבדו מבוקר עד ערב ועשו הכול, עבודות בית ועבודת משק. גם הילדים. שיווק התוצרת היה משותף. הייתה בערוגות משאית אחת ששירתה את כל המשקים ופעם בשבוע נסעה לערים למכור את התוצרת החקלאית.

במהלך השנים, אבא שלי הכיר אמי, מזל. הם התחתנו ונולדו להם 7 ילדים. בשנות ה-70 המושב עבר לגידולי פירות. השדות הפכו למטעים, לכרמים ולפרדסים. היום, מכל שבעת הילדים - רק עמוס, אחי ואני, נשארנו כדור ממשיך במשק. אני עובד במשק המקורי של סבא וצביקה רכש נחלה משלו. אנחנו עובדים ביחד ומשווקים ביחד. יש לנו כ-1000 דונם של עצי פרי: זנים שונים של אפרסקים ונקטרינות, ענבים והדרים. המשקים שלנו מושקעים ומתקדמים מאוד. יש לנו בתי קירור, בית אריזה וצוות עובדים. ביחד אנחנו משווקים בכל הארץ, גם באופן ישיר וגם דרך הרשתות הגדולות. לשוקבוק הצטרפנו כשנה לאחר ההקמה. אנחנו, מה שנקרא "דור שני לחקלאי שוקבוק". דור ראשון הם החקלאים המייסדים...

סבא פנחס נפטר ב-1974, אבי נפטר ב-2003. 50 שנה הוא חי ועבד במושב. אחי ואני שמחים בדרך שהם בחרו וגאים להמשיך את מסורת המצוינות ותחושת השליחות של להיות חקלאי בישראל. לכבוד חג העצמאות ה-73 אני מאחל למדינה שנהיה מאוחדים ושתקום ממשלה יציבה לענף החקלאות הישראלי, שתתמוך בחקלאים כי ראינו, בתקופת הקורונה - כמה חשוב הביטחון התזונתי למדינה ולאזרחים. שנדע ימים טובים יותר, המון מזל טוב ובהצלחה.

יצחק גורן, מקווה ישראל 1939

אבא תמיד הרגיש שחקלאות היא הייעוד שלו. חקלאות בארץ ישראל. הוא הגיע למקווה ישראל והשקיע את כולו בלימודים, היה חרוץ ומסור. הוריו שהיו אמידים, שילמו עבור לימודיו ומחייתו. אך ככל שנמשכה המלחמה והמצב ברומניה הלך והחמיר, התנתק הקשר בין יצחק (שהספיק לעברת את שמו מגרין לגורן) ומשפחתו. לפחות הלימודים במקווה ישראל שולמו עד סוף התקופה... בשנת 1944 התגייס לבריגדה היהודית - חטיבה בצבא הבריטי, שבה שירת עד סוף המלחמה. יחד עם חבריו - מתנדבי היישוב היהודי, השתתף בקרבות בצפון איטליה כתותחן ביחידה.

בסוף המלחמה, כשחזרו לארץ, המשיך יצחק את שירותו הצבאי כתותחן ואף היה ממקימי חטיבת התותחנים של צה"ל. במלחמת העצמאות לחם לצד חבריו נגד הצבא הסורי על אדמות דגניה, צמח ושאר-ישוב - בקרב קשה עם הסורים שממנו כמעט לא חזר. כשהסתיימה המלחמה, הועלה לדרגת קצין בעבור תרומתו וניסיונו ועבר לשירות קבע. בינתיים, חבריו שגויסו לחיל התובלה של הצבא הבריטי והשתחררו, הקימו את גרעין יע"ל (יחידות עבריות לתובלה) והתיישבו זמנית במושבה מנחמיה עד להקמתו של מושב שיתופי בשם כפר יעל. מושב שאת בתיו ומשקיו הם הקימו במו ידיהם. במאי 1951, שונה שם המושב לאביגדור, ע"ש פעיל ציוני; סר אוסמונד דה-אביגדור גולדסמית, שתרם למושב את העם. במושבה מנחמיה פגש יצחק את לבנה ולמרות כל הסיכויים הם לא רק התאהבו, אלא גם התחתנו והקימו משפחה.

למה כנגד הסיכויים? לבנה הייתה עירקית-ספרדית; הצד העירקי הגיע לישראל באמצע המאה ה-19 והצד הספרדי היה מושרש בארץ למשך דורות. לבנה הייתה הדור ה-14 מצד משפחתה הספרדית ובת בכירה להוריה. יצחק היה אשכנזי. פעם נישואין כאלה לא היו מקובלים, אבל זה הצליח. המשק המשפחתי היה קטן ודל. כמו של כולם. הם התחילו לגדל ירקות מגוונים ופרה חולבת אחת. אח"כ הצטרפו עוד 2 פרות ותרנגולות. אבא נשאר בקבע וביחד עם לבנה טיפחו את המשק, בקושי רב: ללא תשתיות (השירותים היו מחוץ לבית), ללא חשמל (את הספרים קראתי בערב לאורה של מנורת נפט) ואת המקרר היו ממלאים בקרח. חיינו בצניעות - וזו הגדרה יפה למצב שהיה באמת. האגודה השיתופית תמכה במשפחות. מי שהרוויח יותר חלק את הכסף עם אלו שהרוויחו פחות. הייתה הדדיות וכולם עברו את התקופות הקשות (מלחמות, צנע) ביחד. היו הרבה שנטשו את המושב. מי שבחר להישאר, בסופו של דבר נהנה מפירות עמלו. כשהייתי בת 18 המשק התחיל להתרומם קצת ואז עזבתי את הבית.

משפחתי ואני חזרנו למושב, לנחלה של ההורים, לאחר לידת הילד השלישי. אני עבדתי אז כמיילדת ונתן בעלי היה הנדסאי, אבל הגעגועים שלי גברו והגענו. לצד העבודות במשק, המשכנו גם את העבודה במקצועות שלנו, כי קשה להתפרנס רק מחקלאות. היום יש לנו משק בוטיק, שכולל פרדס, בוסתן עם 60 זני פירות טרופיים, גינת תבלינים מיוחדת וכרם עם זני ענבים משנות ה-70 שקשה להשיג בארץ. שנינו בני 70 ועדיין עובדים. בתקופות העומס אנחנו שוכרים עובדים. ארבעת ילדינו פרחו מהקן. כל אחד לדרכו, וזה בסדר והלוואי שימשיכו להצליח בדרכם. שני הורי נפטרו ב-2016, בהפרש של 3 שבועות זה מזו אבל הבית שהקימו בישראל חי וקיים!

לכבוד יום העצמאות ה-73 אני מאחלת לכל עם ישראל שנחזור לדבוק בערכים שהורינו הציונים הגיעו עמם לישראל, שחקלאי ישראל יזכו לשנה מבורכת והוקרה מאזרחי המדינה. אני מאחלת שכל אזרחי ישראל יתאחדו למען חברה המגינה על החלשים בתוכה, ומוקירה בחיי היומיום את הזכות לחיות במדינה דמוקרטית - ביתו של עם ישראל. חג עצמאות שמח.

בתמונה - מיכל ואביה בשדה העגבניות.

משה חסון, מנחמיה 1951

סבא משה, בן למשפחה יהודית ממצריים, אהב תמרים. כנער, אפילו עבד במטע תמרים מקומי ולמד כל שאפשר היה ללמוד על גידול תמרים. בגיל 20 עלה עם אשתו חנה לישראל והזוג הצעיר התיישב בבת-ים. אחרי כמה שנים, מכר סבא את הבית והמשפחה עברה למנחמיה - מושבה בעמק המעיינות, שבדצמבר הקרוב ימלאו לה 120 שנים.

המטע המקורי היה ממש בחצר הבית. זה התחיל בשטח צנוע של 10 דונם שהלך והתרחב עם השנים. בהתחלה עבדו בו רק סבא וסבתא. המטע הראשון כלל זן אחד של תמרים אבל לאט לאט נוספו עוד ועוד זנים. כיום, גדלים בו 7 זני תמרים שונים, כולם באיכות פרימיום לייצוא. לסבא משה לא הייתה השכלה פורמלית בחקלאות, אבל היו לו ידע עצום וניסיון בשטח. את חייו הקדיש לעולם התמרים ולגידולם. הוא פיתח דרכים לגדל את העצים ללא שימוש בתוספים כימיים והשביח את הזנים השונים. דרכי הגידול של סבא והזנים האיכותיים נשארו במטע עד היום. לסבא משה וסבתא חנה נולדו 7 ילדים. רק אבא שלי, שלום, בחר להמשיך את דרכו במטע התמרים, לקח את העסק צעד קדימה. והפך אותו למותג ידוע שמיועד כולו לייצוא. עד שאני הגעתי.

לפני כ-3 שנים חזרתי מארצות הברית, אחרי 11 שנים בעולם העסקים האמריקאי. מה שהישראליים לא יודעים על התמרים שגדלים כאן זה: א' - בישראל גדלים התמרים האיכותיים ביותר והכי טעימים בעולם. ב' - 99% מהתמרים המצוינים שגדלים בארץ מיועדים לייצוא. כשהגעתי הביתה, למשק, ההחלטה העסקית שלקחתי הייתה: להשאיר את התמרים האיכותיים כאן, בארץ. לתת לישראלים ליהנות ממה שהעולם נהנה. למה דווקא בישראל, שבה גדלים התמרים הטובים בעולם קשה להשיג תמר איכותי?!?

היום המותג תמר חסון משווק בכל רחבי הארץ, בשיווק ישיר ובנקודות מכירה. אני ומשפחתי גרים במשק המקורי של סבא ומטפחים את המטע שהוא נטע, רק שהיום הוא גדול ומתקדם יותר. בעיני, סבא וסבתא נוכחים עד היום, בכל פעם שאני מחזיק בידי תמר חסון. במלאת 73 למדינת ישראל אני מאחל לארצנו ולתושביה להמשיך בדרך המצוינות ולהגיע לשיאים חדשים בכל שנה מחדש.

עוד טעימה:

הפטנט שלנו לאבוקדו רך
פירות בירוק ויום המזון העולמי
אטינגר, גויאבה ורימוני מיץ
חוזרים לשגרה עם הטבת החודש
התפר שבין פירות הקיץ והחורף
האפרסמון הראשון של העונה
המתוק שבטבע
הרימונים והאספרגוס חוזרים
על תפוח בדבש ואבוקדו חדש
מנגו מאיה חוזר!
סברס ודלועים חדשים
הפסיפלורה חוזרת
ליצ'י, תירס ומעשים טובים
מה עדיף, יופי או בריאות?
הפירות החמים
החופש לבחור
האם אתם מוכנים ליורו?
החיים דבש
השחור, הלבן והמיטלי הקטן
היכונו לתפריט טבעוני בשוקבוק!
עשב החיטה מגיע לשוקבוק
מבצע על נבטי העמק
זרעים, פירות וגבינות לשבועות
קלחי תירס בשני צבעים
הקאמבק של הביס

המלצות לשבוע העצמאות
חוזרים לשגרה - חוזרים למדף
הפסח הזה, כמעט כולו שוקבוק
שוקבוק היא חלק מהשגרה
פומלה אישית - לבריאות
הטבת החודש תותים
התחרות מתרחבת
יום המשפחה 2021
עוגיות מתוקות ללא מדבקה
קוקוסים ומאפים
דם כחול: אוכמניות ישראליות
שוקבוק נפתח לתחרות
נבחרי 2020 בשוקבוק
העולים האחרונים של 2020
האס המנצח של החורף
ייו רימונים ופירמידת זעתר
תזונה לקראת החורף
הפינק ליידי הישראלי חוזר!
רוח שתות
מותג מאפים חדש
מי עלה? מי ניצח? מי מפסיד?
על קפה ושמן זית
הטבע חוזר לשגרה
נפלאות המורינגה
פירות שמתחלפים
שינויים במועדי המשלוחים!
ליקרים, תמרים וסיפורים
בחירות במדף התפוחים
ענבי קרימסון ותפוחי גאלה !
תפריט הקיץ ממשיך להתמלא
עגבניית תמר היא שם דבר
חברים ונהנים
לימונים והופעת הגיזרונים
הקיץ הגיע: נא לפתוח פטריות
נגישות