יום שלישי יום רביעי יום חמישי
יש להזמין עד יום ראשון בשעה 14:30. יש להזמין עד יום שני בשעה 14:30. יש להזמין עד יום שלישי בשעה 14:30.

שם עגלה:

שמור

עגלות שמורות

תמר, אלה, שקד, אורן, גפן... חג שמח לכם!

התאריך ט"ו בשבט נקבע כאחד מתוך 4 תאריכים הנספרים כתחילתה של שנה חדשה לכל מיני נושאים הקשורים לדרכי החיים: 1 בניסן הוא ראש השנה למלכים ולרגלים, 1 באלול הוא ראש השנה למעשר בהמה, 1 בתשרי הוא ראש השנה לשנים לשמיטים וליובלות, ולנטיעה ולירקות. 1 בשבט הוא ראש השנה לאילן. האחד בשבט נקבע ע"י בית שמאי. בית הלל קבעו ב-15 וכך נשאר.

המעניין הוא, ש"חג האילן" הוא לא יום הולדת לאילן, כפי שזה ברור היום לכל ילד בגן, אלא תאריך שבו על החקלאים לחשב את יבול הפירות השנתי שלהם לצורך מתן מעשר - הפרשת עשירית מיבול הפירות לעניים ולנזקקים. התאריך הפך לחג רק מאות שנים אחר כך, במאות ה- 17-18. חג המבטא את אהבתו וגעגועיו של העם היהודי לאדמת ארצו ישראל. עפ"י המנהג, אכלו ביום הזה את 5 הפירות משבעת המינים: גפן, תאנה, רימון, זית ותמר. אך מכיוון שהפירות מישראל הרחוקה לא יכלו לשרוד את הדרך הארוכה, נהגו לשלוח פירות יבשים ומכאן נוצר המנהג המלווה אותנו גם היום, אפילו שאנחנו כאן, בארץ הקודש, עם שפע פירות טריים. חשוב שנזכור, מקררים הם המצאה חדשה יחסית. התרבות האנושית הייתה צריכה להמציא דרכים שונות על מנת לשמר את הפרי העונתי לתקופה ארוכה וייבוש הפרי הייתה דרך זמינה וקלה: פשוט שמים בשמש עד שמתאדים כל הנוזלים ומהפרי נשארים רק הקליפה, הסוכר והסיבים. אבל מנהג זה מנהג, וגם אם הוא כבר לא רלוונטי לחיינו המודרניים, תודו שזהו אחד מהמנהגים היותר שווים, בריאים וטעימים שיש לנו בלוח החגים... וגם מנהג המעשר עדיין מושרש בחקלאות הישראלית.

כשהחלה ההתיישבות היהודית בארץ ישראל, בשלהי המאה ה-19, החליט היישוב היהודי להפוך את טו בשבט לחג הנטיעות ומנהג זה הושרש (שימו לב למשחק המילים השנון..) באישורם של מוסדות החינוך ובתמיכתה של קק"ל השומרת על מנהג הנטיעות באמצעות בתי הספר והגנים עד עצם היום הזה.

ולקראת טו בשבט, אנחנו בשוקבוק התחדשנו במגוון פירות יבשים ומיני אגוזים, מבית "אי של בריאות". פירות מיובשים בריאים מאד. הם יעילים בשמירה על פעילות מעיים תקינה ובטיפול בעצירות (במיוחד שזיפים מיובשים). חלקם עשירים בסידן ובאומגה 3 (שקדים, אגוזים ותאנים בעיקר). רובם עשירים מאד בברזל ויכולים להוות מקור טוב לברזל מהצומח עבור צמחוניים וטבעוניים. ולבסוף, יש בהם כמות נכבדה של ויטמין סי שגם עוזר לספיגת מיטבית של הברזל בגוף וגם מחזק את המערכת החיסונית שלנו. הבעיה העיקרית של הפירות היבשים שהם עשירים מאד בסוכר ולכן בעלי ערך קלורי גבוה יחסית למשקלם (ולמרות זאת, כחטיף או נשנוש הם עדיפים על חטיפים או מתוקים מתועשים). מומלץ להגביל את כמות הפירות היבשים שאוכלים ולרכוש פירות יבשים ללא סוכר מוסף. אגב, טיפ: שלבו אכילת פירות יבשים מתוקים כמו תמר, תאנה, משמש וכו' עם מעט שקדים. השקדים סופגים מכמויות הסוכר ומאטים את ספיגת סוכר הפירות בדם. חשוב לקנות פירות יבשים ממקור ידוע, למשל "אי של בריאות", ולוודא שאין תוספת של צבעי מאכל שהופכים את המגש לצבעוני ומושך את העין, אבל בריא פחות.

שיהיה לכם חג טו בשבט שמח וטעים, נשמח אם תשלחו אלינו תמונות משולחן הפירות שלכם.

מי אתה, כרוב סיני?

הכרוב הסיני מגיע מ... רגע, תכף זה יבוא לי... מסין! הכרוב הסיני מגיע מסין, שם הוא גדל ב- 6000 השנים האחרונות (אבל מי סופר) והיווה רכיב מרכזי בתזונה המקומית.

הכרוב הסיני מכיל שפע יתרונות בריאותיים באריזה רעננה דלת קלוריות: ברזל, ויטמין A, ויטמין C, k, סידן, מגנזיום, אשלגן וכמובן נוגדי חמצון התורמים לשמירה על הבריאות וידועים גם כמסייעים במניעת גידולים של תאים סרטניים. הרפואה הסינית גורסת כי הכרוב הסיני, כמו כל הירוקים, שומרים על בריאות העיניים ומגנים על הלב. מספיק לצרוך כמות של כוס של כרוב סיני בשבוע, בכל צורת הכנה שאתם מעדיפים, על מנת ליהנות מהיתרונות הבריאותיים שלו. איך תשמרו ותאחסנו את הכרוב הסיני שקיבלתם? הכניסו אותו לשקית ניילון, הוציאו ממנה את האוויר ככל שניתן, סגרו והכניסו למקרר. באופן זה הכרוב הסיני ישמור על טריותו וטעמיו כשבוע ימים. הכרוב הסיני מתאים לאכילה במגוון צורות: חי - בסלט (עם שומשום ורוטב סויה משובח. אפשר לשדרג עם גזר מגורד, גרעיני חמנייה או פרוסות שקדים), מוקפץ עם ירקות נוספים, נתחי חזה עוף ורוטב סויה עשיר או סילאן מתקתק, למלא את העלים בבשר טחון ואורז או בירקות צבעוניים ואפילו במרק אקזוטי.

אנחנו בשוקבוק אוהבים לסייג את ההמלצות שלנו עבור אלו שלא מומלץ להם להרבות במאכלים אלו או אחרים. הכרוב הסיני, כמו ירקות אחרים ממשפחת המצליבים עלול להפריע לפעילות תקינה של בלוטת התריס ולכן מומלץ להגביל את צריכתו. אם יש ספק, הכי כדאי זה לשאול את רופא המשפחה.

הכרוב הסיני מגיע אלינו ממשק ז'אווי במושב זוהר. החקלאי הוותיק שלנו, תום, ומשפחתו משווקים בשוקבוק מגוון ירקות ועלים באיכות ייצוא, תחת בקרת איכות הכוללת פיקוח על שימוש בהדברה ובדיקות תקופתיות מחמירות. את סטנדרט הגידול הזה מרגישים לא רק בטעם, אלא גם בנראות של הירק, בפריכות שלו ובמיצוי תכונותיו הבריאותיות. ועוד משפט על "ילדים ומצליבים": ילדים רבים לא אוהבים לאכול כרוב או ברוקולי, או קייל... ברוב המקרים הסיבה לכך היא שבעבר הם התנסו בירק שלא היה טעים מספיק, טרי מספיק או בשל במידה הנכונה והחליטו שהם "לא אוהבים"... אבל - ירק שנקטף שעות ספורות לפני שהוא מגיע אליכם הביתה טעים יותר מירק ששכב במקרר כמה ימים עד שהגיע תורו לעלות למדף... אז אל תחששו לתת לילדים להתנסות בירקות שונים, כדוגמת הכרוב הסיני שלנו. נשמח לשמוע מכם איך הלך לכם...

תכירו את תום ז׳אווי ממושב זוהר

תום נולד ביישוב זהר לזוג הורים חקלאים - חגית ומשה. תום תמיד אומר שאת האהבה שלו לחקלאות הוא חייב להוריו שהקימו את המשק המשפחתי והפכו אותו למשק המשגשג שהוא היום. תום מאמין שאי אפשר להיות חקלאי מבלי לאהוב את זה באמת. "מי שלא אוהב את מה שהוא עושה, פשוט לא עושה את זה טוב. בגלל זה אבא שלי כל כך טוב בזה." הוא אומר. תום חש גאווה גדולה להמשיך את דרכם של הוריו. זו מחויבות עצומה, המצריכה כוחות פיזיים ונפשיים להתמודד עם כל כך הרבה אתגרים שמזמנים הטבע (שיכול להיות נדיב כמו שהוא יכול להיות אכזר) והאנשים מסביב.

במשק של משפחת ז'אווי מגדלים עלי בייבי, רוקט, בזיל, קייל, כרוב סיני ועוד. מלבד אהבה (שזה דשן חשוב מאד...) משלבים במשק ז'אווי שיטות גידול מתקדמות לצד בקרת איכות קפדנית לשימוש בחומרי הדברה הכוללת פיקוח ובדיקות מעבדה קבועות. השיווק דרך שוקבוק מאפשר לתום להגיע ישירות ללקוחות הקצה, לקבל משוב על התוצרת שהוא עומל לגדל ולדעת שבצד השני של העבודה הקשה ישנן משפחות שאוכלות בריא ונכון. וזו בסופו של דבר הסיבה והתגמול לכל העבודה הקשה...

חגית, אמא של תום ז'אווי התנדבה לשתף אותנו במתכון למרק קייל המצוין שלה. היא מספרת שהמרק הזה הוא אחד הסודות השמורים ביותר למניעת מחלות חורף. אנחנו יכולים להעיד שראינו את הבנים שלה עובדים בשדות ואנחנו מאמינים לכל מילה שלה! טעים, בריא ונהדר. אז מה צריך בשביל זה?

  • מרכיבים:
  • חבילה אחת של קייל (200 גרם)
  • 2 בצלים קצוצים
  • 3 כפות שמן זית
  • 2 תפוחי אדמה גדולים
  • תערובת תבלינים טריים: טימין, פטרוזיליה, גבעולי סלרי ושלושה עלי דפנה.
  • 1.5 ליטר ציר ירקות
  • מלח-פלפל לפי הטעם
  • חגית מוסיפה גם מעט אגוז מוסקט, אבל לא חייבים אם לא כולם אוהבים.

אופן ההכנה: שוטפים את עלי הקייל וקוצצים לחתיכות קטנות. מטגנים את הבצל בסיר, לאחר שהבצל מתרכך מוסיפים את הקייל עד שהעלים הטריים מאבדים את הנוזלים שבהם ונראים קמלים ורכים. מוסיפם את תפוחי האדמה, את הציר ואת תערובת עשבי התיבול הטריים, מביאים את הסיר לרתיחה ומוסיפים לבשל על הלהבה נמוכה למשך 20-30 דקות עד שתפוחי האדמה מתרככים. מורידים את הסיר מהאש, מוציאים את תערובת התבלינים, מעבירים את המרק לבלנדר או טוחנים בעזרת בלנדר מוט (מלכלך פחות כלים במטבח). טוחנים את המרק עד למרקם חלק לגמרי ואחיד. אם המרק סמיך מידי לטעמכם, ניתן להוסיף ציר ירקות, בהדרגה עד לקבלת המרקם המבוקש. להגשה, חגית מוסיפה מעט שמנת חמוצה ומקשטת בנבטי ברוקולי.